<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ב' שער י"ד</h1>
<h2>דף יד.</h2>
גרסינן בגיטין בפ"ק, הנהו גנאי, פירוש עובדי הגינה, דעבדו חושבנא בהדי הדדי פשו חמשא אסתירי גבי חד מינייהו. פירוש יצא מתוך חשבון שנשארו חמשה דינרים גבי חד מן השותפין, ואמרו לו החברים שיתנם למרי ארעא בטיסקא. פירוש במס שהיה להם ליתן לבעל הקרקע. והודה הוא הענין. ועוד קנו מיניה, שהיה חייב אלו החמשה דינרים לבעל [הקרקע]. לסוף עשה חשבון בינו לבין עצמו ומצא שלא נשאר בידו מאומה. ואתא לקמיה דרב נחמן להגיד לו כל הענין. וא"ל כי מאחר כי כבר קבלת במעמד שלשתן לתת החמשה דינרים איני יכול לעשות בזה דבר, דאמר רב הונא מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה. ועוד הא קנו מינך ונטלת קנין. א"ל רבא לרב נחמן מי קאמר לא יהיבנא. פירוש אם היה אומר איני נותן ואני חוזר בי כן הדין שאינו יכול לחזור בו. אבל הוא לא קאמר אלא דלית ליה גביה. דמתחלה הטעוהו וקנין בטעות הוה. א"ל רב נחמן אם כן קנין בטעות הוא וחוזר. וכתב רי"ף משמייהו דרבוותא, לא עבדינן ביה עובדא אלא היכא דאייתו סהדי דעבוד חושבנא קמייהו דהכי הוא חושבנא דאית ביה טעותא. אי נמי היכא דקא מודי ליה חבריה דהכי הוא חושבנא ואית ביה טעותא. אבל היכא דליכא סהדי ולא מודי ליה חבריה אלא דאיהו הוא דקא טעין טענת טעות, לא מהימן. דאי לא תימא הכי פסילי כולהו שטרי דעלמא, דכולהו אמרי דטעותא הוא. ורבינו חננאל ז"ל כן כתב, וזה לשונו, אבל אם [אין] ראיה ובעלי הדין מכחישין אותו, או הלכו למדינת הים, או טוענין שכחנו החשבון, ואין הנתבע יכול לברר הטעות בראיה או בהודאת בעל הדין, אין בדבריו ממש. ע"כ. והיכא דחבריה מודה ליה דאמרינן דמהימן, הענינים חלוקים, דמי המודה. דאי בעל הקרקע למי שנתחייב הוא מודי ליה דבטעות הוה, פטור הוא, דקא מודי ליה דבטעות נשתעבד. וכדאיתא [בירושלמי] בפרק (הכותב) [אע"פ] [ה"א], הכותב שטר חוב לחבירו בחזקת שהיה חייב לו ונמצא שאינו חייב לו פטור. וגם [גנני] מפטר פטירי מבעל (השטר) [הקרקע] משום שהם טוענין "אנו החשבון כדין עשינו (ואתה) [ועתה] שאתה מודה לנו לאו כל כמינך לחיובי לדידן". ואפילו הם טוענים כבר שכחו החשבון, פטירי, דהוי כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע [שהוא] פטור. ומיהו משתבעי דשכחו ופטירי. ואם גננא חבריה הוא דקא מודי ליה, אבל בעל הקרקע שנתחייב אינו מודה, אינו מאבד זכותו משום הודאתו של זה. ואפילו יש לגננא במה שישתלם מיניה, בעל הקרקע אינו רוצה לגבות אלא מזה שקנה ממנו או הודה לו במעמד שלשתן. ושלא כדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דהואיל וגננא מודה נאמן, דהא איהו פרע טיסקא ונכנס במקומו. ואם נשארו שני גנני לבד מזה שנטל הקנין, והם מודו דטעות הוה, נאמנים, היכא שיש להם במה שישלמו. הא לאו הכי אינן נאמנין דחיישינן לקנוניא. כההיא [כתובות י"ט ע"א] דהאומר שטר אמנה הוא במקום שחב לאחרים ד[אינו נאמן דחיישינן לקנוניא]... ללמוד מזה.
